מדף הספרים של אלי

ביקשו ממני לכתוב על עשרה ספרים שהשפיעו עלי, הנה התוצאה: ♥

• אני אוהב לשבור לאנשים את הפרצוף/ דניאיל חארמס

"כך מתחיל הרעב;

מתעורר רענן על הבוקר,

אחר כך מתחילה החולשה,

אחר כך מתחיל השעמום,

אחר כך אתה מתחיל לאבד את

מהירות ההיגיון הפשוט,

אחר כך מגיעה השלווה,

ואחר כך מתחילה הזוועה."

דניאיל חארמס היה אולי הכותב הגדול ביותר של האבסורד במאה העשרים, הבעיה הייתה שהוא כתב בברית המועצות שם רצחו אותו בגלל הכתיבה האנטי קומוניסטית שלו. האנשים בסיפוריו ובשיריו נקלעים לסיטואציות מגוחכות ולא הגיוניות וכשאתה מחפש את הנמשל אז לא ברור אם בכלל קיים נמשל ופשוט קשה לך למצוא אותו או שאולי חארמס הצליח לתעתע גם בך. בפעם הבאה שאתם שותים תרימו לכבודו כוסית אחת.

 

• איש ישן/ ז'ורז' פרק

ז'ורז' פרק הגיע אל חיי משום מקום וגאל אותי מיובש קריאה שנמשך שלוש שנים שבו לא הצלחתי לסיים ולו אף ספר אחד. כשנחשפתי לספריו פשוט זרמתי בקריאה, נפעם מהראייה הייחודית והמקורית שלו, מהחום, האינטליגנטיות וגם מהתרגומים הנפלאים לעברית.

בספר הזה הוא כותב על החלום הכי גדול שלי בעשר שנים האחרונות. להיות צעיר בפריז, להתבודד בדירת 15 המטר המרובעים שלך, לכבס את הגרביים שלך בגיגית מים כשמסביבך הכרך הגדול ומתחתיך המיטה הקרה.

ב1984, כאות של כבוד, השם "פרק" הוענק לפלנטה הקטנה מס' 2817.

 

• ללכת יום ולילה/ משה אופיר

לספר המקסים הזה הגעתי ממש במקרה כשעוד עבדתי בשכר מינימום בחנות ספרים שכוחה. אופיר, שנע בחייו האישיים בין הדת לבין החול מביא בספר הביכורים שלו קול רענן וצעיר, ויחד עם זאת עמוק, מתנדנד וקשור היטב במקורות היהודיים. גיבור הספר הוא דברן כפייתי, תלמיד ישיבה שהתפקר, סופר מתחיל וגרוש טרי שמגולל את קורותיו ביום אחד בתל אביב. נראה לי שאם הייתי כותב ספר ראשון הוא היה דומה מאוד לספר הזה.

 

• פה ושם בארץ ישראל/ עמוס עוז

עמוס עוז קם והסתובב בארץ בתקופה המורכבת שלאחר מלחמת לבנון הראשונה ושוחח עם ערבים ועם יהודים, עם מזרחים ועם אשכנזים, עם שמאלנים ועם ימנים, עם חרדים ועם חילונים ופשוט הקשיב להם תוך שהוא מתעד שיחות מרתקות מאין כמותן שדרכן ניתן להבין את המורכבות של החיים בישראל. הספר יצא ממש לאחרונה במהדורה מחודשת והוא נראה עדיין רלוונטי למרות שנכתב לפני 27 שנים, מה שמתקשר למסקנות התהומיות של הספר הבא.

 

• קהלת/ קהלת בן דוד

כשגרתי בפאריז ריכזתי בדף שורות את כל המשפטים שהכי אהבתי במגילת קהלת, סידרתי אותם בסדר אחר והלחנתי אותם לשיר משלי. בינתיים לא הקלטתי את השיר והוא בוצע רק פעם אחת בהופעה אבל זה מחזק אותי לדעת שיש לי לחן לטקסט של החכם באדם או שבעצם "הבל הבלים- הכל הבל".

 

• מאה שנים של בדידות/ ג. גארסיה מארקס

אני חושב שקצת מיותר להרחיב על יצירת המופת הזאת. נכתב עליה רבות והיא ממשיכה להתברג בכל מיני סיכומי מילניום כאלה או אחרים בקלות רבה. אני רק יכול להגיד שהקסם של העיירה הדמיונית מקונדו עשה לי חשק שהספר הזה לא ייגמר לעולם, ורצון עז שמארקס ימשיך לספר לי עוד, ואם אפשר שיגיע לדירה שלי, ושימשיך לספר את הסיפור על העיירה, ונסתובב ברחובות והוא ימשיך לספר, ואחייך חיוך דבילי על פני, ופתאום אקלוט שמשהו פה לא הגיוני ושאני בכלל לא דובר ספרדית ואז פתאום יגררו למארקס את האוטו.

אני אומר לכם, כולירות הפקחים של תל אביב, זה מארקס, תנו כבוד, אבל לפקחים של תל אביב לא אכפת ממקונדו וגם לא מקולונל אאורליאנו. ככה בשתי דקות "עשו" על מארקס 500 שקל.

 

• הדרך הרביעית/ פ. ד. אוספנסקי

"אשליה אחרת היא שאנחנו ערים. כאשר ניווכח כי אנו ישנים, אף נבין כי כל ההיסטוריה נעשית על ידי בני אדם במצב של שינה". הספר המטלטל הזה הוא סיכום תורתו של גורדייף. זהו הספר היחידי ברשימה הנוכחית שעדיין לא סיימתי לקרוא אותו, אבל בשש שנים האחרונות כמעט ולא עובר יום שאני לא מיטלטל עם הסוגיות שעולות בספר, ובמקביל מנסה להתקדם עוד עמוד או שניים. עשיתי חישוב וגיליתי שבקצב הזה אני אמור לסיים את הספר בסביבות שנת 2021.

 

 

• כל יום הוא טרבלינקה/ צ'רלס פאטרסון

אני לא רוצה להיות צדקן אבל הספר הזה שינה אותי רבות, אולי יותר מכל רשימת הספרים המכובדת הזאת. פאטרסון, חוקר שואה, מגולל באופן מרתק וכואב את תעשיית הבשר מימי קדם ועד היום דרך הזוועות של המפעל הנאצי. העורך של הספר הפך להיות צמחוני לאחר שקרא את הטיוטה של הספר ואני ידעתי שכשאסיים לקרוא את הספר אהפוך גם להיות צמחוני אז "משכתי" בקריאה עוד איזה שבועיים כדי שאוכל לצבור עוד קצת את הטעם של הקציצות האגדיות של סבתא שלי.

מפליא כמה קציצות אפשר לאכול בשבועיים.

 

• הרצוג על הרצוג/ פול קרונין (עורך) [אנגלית]

וורנר הרצוג הוא משוגע, מטורף, אמן טוטאלי, קיימות מדינות שבהן הוא היה מוכנס לבית המשוגעים לצמיתות, אך כנראה שהשיגעון נתפס כנורמאלי בגרמניה ובארה"ב בהן הוא חי. כשלמדתי קולנוע באוניברסיטה, הקרינו לנו מידי יום חמישי בערב סרטי מופת שרובם היו משעממים ומרדימים היטב. באחד הפעמים הקרינו לנו את פיצקרלדו, סרטו של הרצוג, ופשוט נותרתי פעור עיניים עם התלהבות אדירה מהסרט המטורף הזה. בספר הזה אתה זורם לשיחה אינטלקטואלית ומעניינת עם הבמאי המטורף והמרתק כמעט על כל נושא אפשרי ומקבל כמה קילוגרמים טובים של השראה.

 

• לילה טוב אליהו/ גונילה ברגסטרום

"הנה אליהו, בן ה-4. לפעמים שובב הוא, לעתים אף ילד טוב." הספר לילה טוב אליהו הוא הספר הראשון שלי, ולפני שנה, בשיטוטי בחנויות הספרים נתקלתי פתאום בסדרה כולה, ונזכרתי איך אמי, שקנתה לי את כל הסדרה כשהייתי קטן, הייתה מקריאה לי מהם שוב ושוב לפני השינה.

אהבתי את כולם, ובייחוד את הספר עם התרגום ההזוי "אליהו וניסים הנסתר" (?!).

הסדרה, הייתה מלאה בגרפיקה יפהפייה משנות השבעים, ואני זוכר את עצמי בתור ילד שעדיין לא ידע לקרוא סורק כל מילימטר בציורים היפים שליוו את הסיפור עם חיוך רחב וסקרנות גדולה.

בזכות הספר הזה התחילה האהבה הגדולה שלי לספרים אז עכשיו הזמן להודות: תודה אליהו, תודה רבה.